על חינוך פיננסי לי ולבת שלי ביחדאין ספור פעמים במהלך הייעוצים שלי שמעתי את המשפט "אם רק הייתי לומד זאת לפני 20 שנים", "חבל שבתיכון לא מלמדים זאת" וכו', בקשר לתובנות כלכליות שעבורות בייעוץ. כי אנשים אמנם מגיעים אלי בדרך כלל לייעוץ בנושא רכישת דירה אבל כיוון שהם כבר הגיעו אז למה לא לנסות לשפר את חייהם הכלכליים בצורה רחבה הרבה יותר? דרך אגב, ברוב הפעמים לא נדרשת נעילה של דלת משרדי מבחוץ לשם כך.כאשר אנשים מדברים על חינוך פיננסי או כלכלת משפחה הם בדרך כלל מדברים על אוסף המלצות מסוג אקסל להוצאות והכנסות, רשימת קניות בסופר, הגעה לסופר שבעים, טיימר לדוד החימום וכדומה. כבודן של כל ההמלצות האלו במקומן אך לטעמי חשוב הרבה יותר ללמד חשיבה כלכלית ולא את הפרקטיקה של המעשים הקטנים. חשיבה כלכלית היא נושא ראוי לספר שלם (אולי השני שלי…) אך במאמר זה אנסה לגעת בחלק קטן ממנו. אם לא לימדו אתכם כלכלה בתיכון זה לא אומר שלא תוכלו ללמד את ילדיכם חשיבה כלכלית עוד ביסודי. וותיק אך עוצמתי – המונופולהמילה מונופול מייצגת בכלכלה מצב של מוכר יחיד למוצר או שירות מסוים (הלחם של המילים היוניות מונו-יחיד עם פולין-למכור). כלומר גוף שהיה מספיק חזק כדי להשתלט על שוק מסוים מתוקף תקנות ממשלתיות, השתלטות מסחרית למשל על ידי קניית מתחרים או במקרה השכיח שילוב של השניים. את המשחק מונופול יצרה ליזי מאגי בתחילת המאה העשרים. המשחק נוצר כמחאה נגד הקפיטליזם והיו בו שתי גרסאות: גרסת המונופול בה כל שחקן מנסה להשתלט על נכסים רבים ככל האפשר וגרסה שניה (קומופול?) בה כל פעם שנרכש נכס כולם מרוויחים ממנו. מאגי רצתה להראות שהשיטה הקפיטליסטית גרועה יותר. המשחק זכה להצלחה מועטה ביותר. כשלושים שנים מאוחר יותר בשנת 1934, בשיא השפל הגדול, צ'ארלס דאו התלהב מהגרסה המונופוליסטית של המשחק, "המציא" אותה על ידי כמה שינויים ומכר אותה לחברת האחים פארקר. דאו וחברת המשחקים אכן סיימו את צרותיהם הכלכליות.כמעט מאה שנים לאחר מכן, פתח־תקווה, יום שישי בערב, ילדה בת 11+אבא אפשר לשחק אתך מונופול?נטפליקס/מונופול, פייסבוק/מונופול. יאללה מונופול. ויצאו כמה תובנות:תשואהאין גיל מוקדם מידי מכדי לדבר על מין ותשואה. אני שומע מבוגרים שאומרים משפטים כמו אני קונה עכשיו בבוקרשט, ב- 200,000 שקלים אפשר לרכוש דירת שלושה חדרים. גם במונופול יש רחובות זולים ורחובות יקרים. כשהבת שלי טענה שאין כל טעם לרכוש רחוב באילת במחיר 60 שקלים כי לא מקבלים בו כמעט שכר דירה אמרתי לה אבל הוא גם זול יותר. בואי נחשב תשואה: יחס בין הכנסה למחיר. ובכן על פי יצרני המונופול באילת התשואה 3% ובתל־אביב התשואה 12%. עכשיו נדרשנו להוסיף מחשבון למשחק והבת אכן נהנתה לבדוק כל פעם האם כדאי לרכוש נכס. כזה או אחר.תשואה היא האחות המעט מורכבת של עלות-תועלת. ברור לי שמכונית כלשהי טובה יותר אבל האם העלות שלה שווה את תוספת התועלת? בדיונים רבים כאשר העלות קשה לחישוב (למשל במשכנתה) אנשים מזניחים אותה. למשל אמרה לי מישהי בשבוע האחרון כי תכנית מחיר למשתכן טובה ועזרה להרבה משפחות לרכוש דירה. אוקיי, התועלת ברורה. מה עם העלות? על פי הערכות התכנית עלתה 8-9 מיליארד שקלים. עכשיו כדאי לבדוק האם שימוש באותם מיליארדים כדי לתת מזומן לאותן משפחות היה עוזר פחות או יותר. כלומר משפחה שנעזרה בתכנית לרכוש דירה, הייתה שמחה יותר או פחות לקבל שיק של 300,000 שקלים איתו תוכל לרכוש דירה יד שניה או חדשה בכל מקום בארץ? וכן הלאה.יתרון השליטהבמונופול אם אתה מחזיק בכל הרחובות של עיר מסוימת אתה מקבל שכר דירה גדול יותר מאותו רחוב ויכול גם לשביח אותו על ידי בתים ומלונות שיביאו בתורם לעלייה נוספת בשכר הדירה. גם בחיים האמתיים זה כך. נניח שיש לך מיליון שקלים להשקעה. תוכל לרכוש (בעזרת משכנתה) דירה בתל־אביב או בניין צנוע במגדל העמק. רכישת הבניין תעניק לך פרמיה של בעלות העולה על שכר הדירה מהדירות עצמן. חשבו כמה קלה היא ישיבת הדיירים על פינוי בינוי או סתם צביעה חיצונית בבניין בו אתה הבעלים של כל הדירות. להיות בעלים של כל הדירות מאפשר גם מקורות הכנסה נוספים מלבד השכירות כגון שימוש בגג לייצור חשמל וכו'ניהול משא ומתןיוצא מתוך התובנה הקודמת, יתרון השליטה, כי כדאי לי לרכוש רחוב בכל עיר כדי לחסום את השליטה של השחקנית השניה. מצד שניה גם היא מבינה זאת וכך יהיה רע לכולם. מהר מאד השחקנית שאלה, אבא אנו יכולים למכור רחובות אחד לשני? באיזה מחיר? אין לנו חוברת הוראות אז אמרתי לה, זה כמו במדינה, כל דבר שהחוק לא אוסר הוא מותר. אפשר למכור בכל מחיר שמישהו מוכן למכור ומישהו מוכן לרכוש. אז החלו דיונים על מחירי רחובות (נראה לך שאמכור לך ב- 300 אם קניתי ב- 260? זה רווח קטן מידי). בסופו של דבר זה היה החלק הכי מהנה במשחק.מי ניצח?המשחק המקורי אמור להיגמר כשכל השחקנים פרט לאחר פושטים רגל. זה התאים אני מניח לקצב של 1934. אנו לא הגענו לפשיטת רגל. הגענו ל"כבר זמן לישון עכשיו" (שעת השינה שלי כמובן) אך הגענו לדיון על מזומן לעומת נכסים. בתי טענה שהיא ניצחה כיוון שיש לה הכי הרבה מזומן ואני הכי קרוב לפשיטת רגל כי אין לי כימעט מזומן. ניסיתי לטעון כי צריך לספור מזומן יחד עם נכסים אך זה כנראה יהיה דיון לפעם הבאה.משכנתהשמחתי לראות כי בגרסה שיש לנו אפשר גם לקחת הלוואה ולמשכן נכס. את ההלוואה יש להחזיר בתוספת 10% ובזמן שהנכס ממושכן לא ניתן לקבל ממנו שכר דירה. נחמד ביותר.תובנה חינוכית – הבחן בין עיקר לטפלתוך כדי משחק הבנתי שהוא יהפוך למאמר. ואז עלה הצורך לייצר תמונה. התחלתי לביים תמונה ולחשוב בקול רם על המאמר וכו'. תוך זמן קצר ראיתי שהמשחק הופך לפחות כיפי. הזכרתי לעצמי שעם כל הכבוד להגעה אל תמונה מושלמת (שימי את היד על הלוח, לא רואים טוב את המחשבון וכו'), יותר חשוב לשחק עם הבת שלי. למעלה תמונה לא מושלמת של לוח המשחק שלנו. היו קשובים.סיכוםדברים נפלאים מתרחשים אם אומרים כן לבת שלך. אני חושב שמונופול הוא משחק נפלא לחינוך פיננסי. חינוך פיננסי כמו בעצם כל סוגי החינוך אינו מגיע ממבוגר שעומד ליד לוח ומרצה. חינוך מגיע קודם כל מדוגמה אישית. אז אפשר לתת דוגמה של "נימוס" וכבוד לכל אדם אבל איך נותנים דוגמה של קבלת החלטות כלכליות? סימולציה כמו מונופול היא שיטה טובה מאד לדעתי. במונופול חסר רכיב מאד מרכזי בחיים שלנו. במשחק אפשר להשקיע או לא להשקיע בלבד. לכאורה אין כל סיבה לא לרכוש כל דבר אליו מגיעים. בחיים האמתיים יש אפשרות נוספת – לרכוש בגדים או ארוחות במסעדות במקום להשקיע בנכסים. ההחלטה של כיף בהווה לעומת כיף עתידי בעוד שנים היא ההחלטה שכל אחד מאיתנו עושה יום יום (במודע או שלא במודע) והיא לא נמצאת במשחק בכלל. אם כי המשחק הוא תשתית טובה לדיון על זה. דרך להציג את עניין הכיף היום לעומת כיף גדול יותר בעתיד ניסיתי להנחיל לבנותיי בעבר כשהן ביקשו דמי כיס. סיכמנו על 10 שקלים לשבוע בתוספת שקל על כל 10 שקלים שיש להן בקופה.